בערב יום הכיפורים 11 . 10 . 1940 כתבה חנה סנש ביומנה האישי את השורות הבאות . בדבריה ניכרת גם השפעת התקופה - עיצומם של ימי מלחמת העולם השנייה . ערב יום הכיפורים . גם הערב לא אצום , כי אינני מרגישה צורך בזה . הערך היחידי של הצום , לדעתי , הוא הבעת סולידריות עם כל היהודים בכל תפוצות העולם . אני מרגישה שיש לי דרכים אחרות להרגיש את השתייכותי ליהדות . אבל את תוכנו של היום אשמור - אבדוק את עצמי , אתוודה . רצוני להתוודות , לתת דין וחשבון לעצמי , לתת דין וחשבון לאלוהים , זאת אומרת למדוד את חיי , מעשיי לעומת האידיאל הגבוה , הטהור ביותר אשר עומד לפני , להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה . אתחיל את הווידוי בשם האנושיות . אין חטא בעולם שאינו נכנס השנה לתוך העוונות , שבעתיים יותר מאשר כל השנים [ ... ] חטאתי באדישות , בחוסר עשייה , במילים ריקות ללא מעשה , בבזבוז זמן וכוחות , בחוסר התחשבות עם הזולת , בקלות דעת , בחוסר אחריות . אבל דבר אחד נזקף לזכותי : חיפשתי תמיד את הדרך הישרה , השתדלתי ללכת בה והכרתי שזוהי הדרך היחידה שמן הראוי ללכת בה , לא לשם ההצלחה , כי אם לשם הביטחון הפנימי . [ ... ] התכנית...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן