| סיפור אלדד כהן אנחנו נוסעים לים במכונית הצהובה שלנו . כל המכוניות נוסעות תשעים או מאה קילומטר לשעה , אבל אבא נוסע חמישים . " יש זמן" - הוא אומר . אבא מסתכל על הדרך , אימא חושבת על האוכל ונותנת לי חצי קלמנטינה , ולאבא חצי קלמנטינה , ועוד חצי קלמנטינה . ואני שואל כל הזמן שאלות . 5 בארבע אנחנו מגיעים לים . אבא מטלפן לסבתא ואומר לה שאנחנו מגיעים לארוחת ערב בבית שלה בשש . אבא מסתכל על השעון ואומר : “ שתי שעות זה 'ים של זמן " . ' אנחנו יוצאים מהמכונית לים בפעם הראשונה בקיץ הזה . אנחנו מסתכלים על בגדי הים החדשים שלנו וזזים אל החוף . יש הרבה מאוד אנשים בים ועל החוף . רגע קר ורגע חם . אבא הולך ראשון - מחפש מקום 10 לשבת ; אימא אחרי אבא , ואני הולך בסוף עם תיק ועם התפוחים , השזיפים , התפוזים , הלימונים , האפרסקים , המשמשים , הספרים , הקלמנטינות , האבטיח , המלון , המסטיק , הכובע וקרם מספר שמונה לשמש . אבא מוצא מקום , ואנחנו יושבים בשורה שלוש מהים . ליד המקום שלנו יושבות שתי משפחות - אחת עם כלב ואחת בלי כלב . אימא מסתכלת על אבא , והאנשים מסתכלים 15 על אימא . אני אומר לאימא שאני הולך לים ואימא אומ...  אל הספר
נטע-מטח