/ א '' א מילן פרק רביעי שבו איה מאבד זנב ופו מוצא אותו החמור האפר והזקן , איה , עמד לבדו בחלקת דרדרים ביער . הוא הציב את רגליו הקדמיות בפשוק רחב , הטה את ראשו הצדה , וחשב על כל מיני דברים . לפעמים חשב לעצמו בעצב " למה , " ? לפעמים חשב "בגלל מה , " ? לפעמים חשב "במדת מה - " ? ולפעמים לא ידע בכלל על מה הוא חושב . לכן , כשבא פו הדב והתקרב אליו בצעדים כבדים , איה שמח מאוד שהוא יכול כבר להפסיק קצת לחשב , כדי להגיד בקול עגום , "מה נשמע אצלך " ? " ומה שלומך אתה " ? שאל פו הדב . איה הניד את ראשו מצד לצד . " לא כל כך מה " , אמר . "כבר הרבה זמן שאני בכלל לא מרגיש כל כך מה " . " אוי ואבוי " , אמר פו . "אני מצטער . בוא נסתכל עליך רגע " . ואיה עמד לו שם ובהה בעצב באדמה , ופו הדב הקיף אותו הקפה שלמה . " תגיד , מה קרה לזנב שלך " ? הוא שאל בתמהון . " מה קרה לו " ? שאל איה . " הוא איננו " . " אתה בטוח " ? " תראה : זנב - או שהוא ישנו , או שהוא איננו . אי אפשר לטעות בענין הזה . והזנב שלך איננו " . " אז מה ישנו " ? " שום דבר " . " בוא נראה " , אמר איה והסתובב לאט-לאט אל המקום שבו נמצא הזנב זמן קצר לפני כן...
אל הספר