הבטוי " צער בעלי חיים" נזכר בפעם הראשונה בתלמוד . בבטוי זה קבעו חכמינו שצריך להתחשב בבעלי החיים ולמנע מהם צער וסבל . בחמש בראשית כתוב שהקדוש ברוך הוא העניק לאדם שליטה על בעלי החיים : " ויברך אתם ה' ויאמר להם ה' פרו ורבו ומלאו את-הארץ וכבשה ; ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל-חיה הרמשת על-הארץ" ( בראשית א , כח . ( אבל הקדוש ברוך הוא גם קבע מצוות המבטיחות שבני האדם יתיחסו לבעלי החיים בהגינות ובחמלה . על פי התורה מתר לאדם להשתמש בבעלי החיים כדי שיביאו לו תועלת , אך עליו גם לדאג להם ולמנע מהם סבל . למשל : בשבת גם הבהמות מצוות לנוח , ולא רק בני האדם . לפני שהאדם אוכל ושותה הוא חיב להגיש מזון ומים לחיות הבית שלו . כאשר אדם רואה בהמה שאינה מסגלת לשאת את המשא ששמו עליה , הוא חיב לעזר לה ולפרק ממנה את המשא . גם מנהיגי ישראל דאגו לבעלי החיים . משה רבנו ודוד המלך היו רועי צאן לפני שהנהיגו את עם ישראל . שניהם טפלו בצאן במסירות , ובמיחד דאגו לקטנים ולחלשים שבעדר . המדרש ( שמות רבה , ב , ב ) מספר כי כאשר רעה משה רבנו את צאן יתרו במדבר , ברח ממנו גדי קטן . משה רדף אחרי הגדי וראה כי הגדי רץ לשתות מים מן ...
אל הספר