/ אפרים די-זהב לאב אחד היו בנים רבים . כלם היו בריאים וחזקים . אך תמיד היו רבים ביניהם והפריעו את שלום הבית . הצטער האב מאד על הדבר הזה . יום אחד קרא לבניו , נתן לכל אחד מהם מקל דק ואמר להם : - נסו נא , בני , לשבר כל אחד מכם את מקלו . הסתכלו הבנים בפני אביהם בחיוך וחשבו כי רק לצון הוא חומד לו . והצעיר בבנים , נער רך , קרא : - אבא , אפלו אני יכול לשבר את מקלי , הנה , ראה ! ובדברו שבר את מקלו בקלות יתרה . פרצו כל האחים בצחוק והאב אמר : - דע לך , נערי כי לא היתה בכך משום גבורה . עתה החזירו לי כלכם את מקלותיכם . החזירו הבנים את מקלותיהם לאביהם . אגדם האב לאגדה אחת וקשר אותם בחוט . נתן את האגדה לבניו ואמר : - ועתה ינסה נא כל אחד מכם את כחו וישבר את המקלות המאגדים . נטלו האחים בזה אחר זה את אגדת המקלות ונסו לשברה , אך לשוא היו כל מאמציהם . החזירו הבנים את אגדת המקלות לאביהם ושאלוהו מה היתה כונתו בהטילו עליהם תפקיד מוזר זה . אמר האב : - דעו לכם , בני כי אתם משולים למקלות אלה . כל אחד מכם בפני עצמו חלש הוא ולא יוכל לעמד בפני שום אויב . בבוא עת צרה ישמד ולא ישאר לו זכר . אך אם תהיו מאחדים כאגדה...
אל הספר