יהודה אטלס יש לי חבר , קוראים לו אלי , שבכל הדברים הוא נורא דומה לי . כשאני רוצה דו › קא בג'ולים גם הוא בא לשחק ; כשהוא רוצה לטיל - גם לי מתחשק . כשהוא עצוב או שמח - תכף גם אני ו › תמיד אנחנו בשלם ו › אין בכלל ענינים . כל-כך אנחנו דומים , אני ו › אלי , אחד לשני , עד שלפעמים נדמה לי שהוא - זה אני . יש לי חבר אחר , קוראים לו אדר , שהוא ואני לא מסכימים בשום דבר . אם אני רוצה שקט - הוא תכף צורח ; אם אני אומר משהו - הוא מיד מתוכח . תמיד הוא אוהב דברים שאני שונא , בקצור , לשנינו יש אפי שונה . לפעמים זה מרגיז לפעמים זה מעצבן , אבל , בעצם - זה הרבה יותר מענין .  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית