/ יהודית גורביץ מואלffו נבון לפני הרבה-הרבה ניםff היה הדבר . כל הצפורים וכל העופות היו בצבע אחד , אפר . התעופפו הצפורים מענף לענף , מעץ לעץ , מפרח לפרח , הסתכלו בפרחים היפים וראו מה רבים הם הצבעים , גונים-גונים , רבי צבעים : אדם , צהב , ירק , כחל , ורד , לבן . אמרו זו לזו : "מה יפים הם הצבעים בהםff טוffהתק הפרחים ! מרחוק יבריק הצבע , וכל ילד מכיר כל פרח לפי צבעו , ואנו , אפרות כלנו , אין ffאי שם לב אלינו ולא יכול להבדיל בין צפור לצפור " ! מעff כנפיאל , שר צפורי-הכנף , אלffו : "מה תכןffבק , אמרו מעffונ " . " הבט-נא וראה ! לכל הפרחים צבעים יפים ומבריקים : מזהירים באור ffמffה בכל צבעי תffהק . ואנו , אפרות כלנו , לא צבע לנו ולא גון , לא יפי ולא הדר ! טffק גם אותנו , כנפיאל " ! " טוב , יהי כדבריכן ; הסתדרנה ורהffב , ואצבע כל צפור לפי תורה ולפי רצונה " ! מעוff הצפורים ומיד החלו דוחפות זו את זו , כי כל אחת מהן רצתה להיות ונהffהרא והיפה מכלן . וןffהרא בתור היה רffהנ , מלך הצפרים , כי חזק הוא מכלן . בא ואמר : "צבע אותי בצבע חום , חום חזק " ! העורב אמר : "ואני אוהב צבע . חרff צבע אותי חרffב " . ...
אל הספר