עודד בורלא פעם היה עקרב . אמנם היה עדין קטן , אבל כבר היה רע מאוד . כל הזמן היה מתהלך בין האבנים וצועק : “ הזהרו ! אני עוקץ ! וגם צובט ! ולפעמים נושך " ! כלם ברחו ממנו , כמובן , ואף פעם הוא לא עקץ , ולא צבט , ולא נשך . רק צעק . פעם יצא העקרב הזה - אמא שלו היתה קוראת לו “ , "מתק אבל האחרים קראו לו בכל מיני שמות נוראים שלא יפה להגיד אותם - אז פעם הוא יצא בבקר בכדי לצעק ולהפחיד והנה פגש בצב . לצב היה מצב רוח רע והוא היה עצוב . הוא עמד ליד פרח חצב , הוציא ראשו , הציץ על סביבותיו וכרסם פרורי מצה שמצא ליד הצריף . הצהב . נצב העקרב לפני הצב וצוח בקול צרוד : “ זוז מכאן ! אני צריך לעבר פה " ! הצב פהק בצער , עצם עין אחת בעצלתים ואמר : “ חצוף " . העקרב כעס מאוד וצרח : “ אתה רוצה עקיצה " ? הצב הפסיק רגע לכרסם , פהק שוב ואמר : “ כן " . העקרב הקטן הסתכל בשריון העבה של הצב והבין שאי אפשר לעקץ אותו . או לצבט אותו . או לנשך אותו .
אל הספר