עמוד 60 במרכז השיר - חתול רוגז . לא זו בלבד שסיבת רוגזו אינה ברורה , גם לא ידוע מי מושא הרוגז : חבר , חתלתול אפור אחר , או כולם ? השורה החמישית והשישית של הבית הראשון " נשמעות" כאילו יצאו מפיו של החתול הרוגז עצמו , לאחר שנשאל על מי הוא כועס : חלקה הראשון של ה"תשובה" - " על בים , על בם , על בימבולם" - הוא רצף של הגאים פוצצים , המזכיר גם את " בום" המייצגת בלשון הדיבור קול רעש חזק מאוד , של התנגשות , של התפרצות . החלק השני - " בר-ר-רגז על כולם - " ! גם הוא כולל צלילים אקספרסיביים המדמים נהמת כעס . הבית השני מתאר ברצף משפטים קצרים ובריתמוס מהיר את התנהגותו של החתול הרוגז , המילה " לא" חוזרת ונשמעת חמש פעמים ברצף ולא" ) אכל , ולא שתה ( " ... ומעצימה את הרוגז . גם כאן המשוררת משתמשת ברצף הגאים אקספרסיבי חסר משמעות מילולית מדויקת - " ולא טטי , ולא טטה" - כשכוונתה לבטא את קוצר הרוח , או אף את הזעף שחש החתול נוכח כל אלה הטורחים סביבו ומנסים לפייסו . לפני קריאה הציגו את שמו של השיר ובקשו מהילדים להתבונן באיור . שאלו : מי כועס ? מה בגוף שלו מראה שהוא רוגז ? ( הוא מכונס בעצמו , עיניו צרות ומבטו מל...
אל הספר