כדי להשיג את עיקרי המטרות בנושא זה לכיתות א-ב ( ראו בתכנית הלימודים , ( מומלץ להעלות את השיח הדבור ואת מוסכמותיו למודעותם של הילדים תוך התנסות פעילה ורציפה . כדאי לנצל הזדמנויות שונות במהלך הלמידה ולהפוך את השיחה בכיתה לפעילות למידה יומיומית . כשהילדים מגיבים לדברי אחרים צריך להפנות את תשומת לבם לרלוונטיות של תגובתם לנושא המדובר : " האם מה שאתם מספרים קשור למה שדנה סיפרה " ? הנחו את הילדים למבנים , כגון : " לי קרה מקרה דומה / שונה ; , " ... " כשדבר כזה קרה לי הרגשתי / ... עשיתי , " ... " אני הייתי עושה משהו אחר ; " ... וכיו"ב . התגובה פותחת בהתייחסות אל מה שנאמר קודם וממשיכה בהתייחסות אישית של הדובר . כשהילדים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון כדאי להנחותם לשימוש במבנים , כגון : " אני מסכים / לא מסכים עם יוסי , כי , " ... או " הדעה שלי אחרת ; אני חושב ש , " ... וכיו"ב . מבנים כגון אלה מארגנים את החשיבה - תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה - ומונעים גלישה לפיזור נפש ולדיבור אסוציאטיבי . כשהילדים מספרים על חוויה אישית או על אירוע , כדאי להנחותם לספר על פי רצף האירועים - ל...
אל הספר