נניח שאדם עומד על מרפסת ביתו ומסתכל על הרכבת המסיעה נוסעים מעיר אתת לשכנתה . האדם אומר "כמובן שהאנשים שברכבת , הממהרים למקום עבודתם , נמצאים כולם בתנועה . " על רכבת שנייה , החונה על מסילה המקבילה לזו של הרכבת הנעה , הוא אומר "היא כמובן במנוחה . הרי נוסעים עולים עליה . " נניח שאדם מסוים ברכבת הראשונה מנצל את שעת הנסיעה כדי לחטוף תנומה קלה . מה תהיה תשובת חברתו , היושבת לידו , לשאלה האם הוא נייח או נע ? היא תאמר "הוא ישן , וכמובן שאינו נע . " נניח שהיא מפנה את מבטה לרכבת השנייה . היא תאמר "הרכבת השנייה נראית לי נעה . " אז מי צודק - האדם על המרפסת או החברה ? אנו רואים אפוא שהתשובה לשאלה אם גוף הוא נייח או נע תלויה בצופה . לאדם על המרפסת - נראה האדם ברכבת הראשונה נע , ואילו הרכבת השנייה נראית לו נייחת . לחברתו של האדם ברכבת הראשונה - נראה האדם הישן נייח , והרכבת השנייה נראית נעה . נסיק מכאן מסקנה חשובה : תנועה ומנוחה : תנועה ומנוחה אינם מושהים מוחלטים , אלא הם יחסיים - הקביעה אם גוף נייח או נע תלויה בצופה .  אל הספר
מכון ויצמן למדע. המחלקה להוראת המדעים

ישראל. משרד החינוך