הסיפור שלהלן התרחש לאחר מרד בר-כוכבא , בתקופה שבה החיים בארץ ישראל היו קשים מנשוא . הרומאים שלטו בארץ ישראל והקשו מאוד את החיים על היהודים שחיו בה . מציאות זו הציבה בפני יהודים רבים דילמה קשה : לעזוב את הארץ האהובה כדי למצוא שקט ושלווה במקום אחר או להישאר בארץ ישראל על אף הקשיים . דילמה זו העסיקה גם את גיבורי הסיפור שלפניכם . מעשה ברבי יהודה בן בתירה , ורבי מתיה בן חרש , ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע , ורבי יונתן , שהיו יוצאים [ שהיו בדרכם ל ] חוץ-לארץ . ותבעו [ והלכו ] והגיעו לפטלום [ עכו ] וזכרו את ארץ ישראל . וזקפו [ והרימו ] את עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו את בגדיהן [ ביטוי לאבל ולצער ] וקראו את המקרא הזה : ]" כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נתן לכם ] וירשתם אתה וישבתם בה . ושמרתם לעשות [ את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום "[ ( דברים פרק יא , פסוקים לא-לב ;( אמרו : ישיבת [ יישוב ] ארץ ישראל , שקולה כנגד [ שווה לקיום ] כל המצוות שבתורה . אמר רבי יונתן : נודר [ מתחייב ] אני שלא לצאת לחוצה לארץ לעולם ! . 1 מדוע יצאו החכמים לחוץ לארץ ? . 2 מדוע הסיקו החכ...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן