משנתנו מלמדת על ערכו של כל דבר וכל אדם תחת השמים . חשיבותם של היצורים השונים עולה לעתים רק בנסיבות מסוימות . על כן אין מקום לשום יחס של זלזול , לעג או ציניות כלפי הבריות והחפצים , שכן איננו יכולים לדעת מתי נצטרך לתועלתם של הדברים שסביבנו . הסיפור הבא מבוסס על אגדה מימי הביניים , המתמודדת עם השאלה , לשם מה קיימים בעולם יצורים חסרי תועלת , הגורמים רק נזק וטרדה , כמו עכביש וצרעה ? פעם אחת היה דוד מלך ישראל יושב בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש . אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא : ריבונו של עולם ! מה הנאה ] תועלת [ באלו שבראת בעולמך ? צרעה מפסדת דבש ] שכן היא הורגת דבורים , ] ואין בה הנאה ! עכביש אורג כל השנה ] את קוריו [ ואין לבוש ! אמר הקדוש ברוך הוא : דוד , מלעיג אתה על בריותיי – תבוא שעה ותצטרך להן ! וכשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך , שלח הקדוש ברוך הוא עכביש וארג על פי המערה וסגר אותה . בא שאול וראה את פי המערה ארוג , אמר : וודאי לא נכנס אדם לכאן , שאם נכנס היה קורע את האריג לקרעים .  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן