כמו המשנה , גם הסיפור החסידי שלפנינו עוסק בפרדוקס סביב מושג הכבוד , והוא מציג דמויות שיש להן תפיסות מנוגדות לגבי הגדרת הכבוד והאדם המכובד . פעם אחת בסעודה שלישית של שבת ישבו החסידים על שולחנו של רבי זאב ] רבי צבי זאב וולף מזבאריז [ והיו מדברים ביניהם בלחישה כדי שלא לבלבל את הצדיק במחשבותיו . לפי רצונו המפורש של הרבי , רשאי היה כל אדם לבוא אל ביתו בכל עת ולשבת אל שולחנו . והנה בא איש אחד וישב לו אל השולחן והחסידים פינו מקום בשבילו אף על פי שידעו כי אינו מקפיד על נימוסים נאים . אחר שעה קלה הוציא האיש צנון גדול מכיסו , חתך אותו לחתיכות , התחיל אוכל ובשעת מעשה היה ממצמץ בשפתיו בקול . לא יכלו עוד שכניו לכבוש כעסם והתחילו נוזפים בו : " זולל שכמותך , היאך אתה מעז לחלל את השולחן במעשיך הגסים ואתה נוהג כאילו ישבת בבת מרזח " ! ואף שאמרו דבריהם בלחש הרגיש הצדיק במתרחש . " יש לי חשק" אמר , " לאכול צנון טוב . שמא יוכל אחד מכם ליתן לי צנון טוב . " מיד נשרה הבושה מעל אותו איש . שמחת פתאום תקפה עליו והושיט לו לרבי זאב מלוא חפניים של צנון חתוך . מרטין בובר , אור הגנוז , עמ' 154 שאלות . 1 מדוע כועסים הח...  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן