חורבן בית המקדש השני הותיר רושם בל יימחה בהיסטוריה היהודית . בית המקדש היה לא רק מרכז פולחני , שבו הוקרבו קרבנות לשם כפרה על חטאים , אלא גם מוקד של הזדהות דתית ולאומית , שאליו נהרו מאות אלפי יהודים בשנה מכל רחבי העולם . תחושת האובדן הקשה שהתעוררה עם החורבן גרמה לרבים מבני העם להאמין כי לא ניתן יהיה לשוב ולמלא את חסרונו של בית המקדש : פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים , והיה רבי יהושע הולך אחריו , וראה בית המקדש חרב . אמר רבי יהושע : אוי לנו על זה שהוא חרב , מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל . אמר לו ] רבן יוחנן בן זכאי : ] בני , אל ירע לך . יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה , ואיזה ? זה גמילות חסדים , שנאמר : "כי חסד חפצתי , ולא זבח" ( הושע ו , ו . ( אבות דרבי נתן , נוסח א , פרק ד  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן