יהודה עמיחי אבי היה אלהים ולא ידע . הוא נתן לי את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם , לא באש ולא בענן אלא ברכות ובאהבה . והוסיף לטופים והוסיף מלים טובות , והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה . " וזמר זכור ושמור בנגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר , לא תשא את שם אלהיך לשוא , לא תשא , לא לשוא , אנא , אל תענה ברעך עד שקר . וחבק אותי חזק ולחש באזני , לא תגנב , לא תנאף , לא תרצח . ושם את כפות ידיו הפתוחות על ראשי בברכת יום כפור . כבד , אהב , למען יאריכון ימיך על פני האדמה . וקול אבי לבן כמו שער ראשו . אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה כמו ביום שבו מת בזרועותי , ואמר : אני רוצה להוסיף שנים לעשרת הדברות : הדבר האחד-עשר , "לא תשתנה" והדבר השנים-עשר , "השתנה , תשתנה" כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים . מתוך : פתוח סגור פתוח  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן