הקדמה יש דּ בריםהאסוריםבשבת , אף על פי שאינם דּ ומים למלאכה ואינם מביאים לידי מלאכה . ה טּ עם לכך שנאסרו מ שּׁ ום שנאמר : " אם תשיב מ שּׁ בת רגלך ע שׂ ות חפצך ביום קדשי .. וכבדתו מע שׂ ות דּ רכיך ממצוא חפצך ודבר דּ בר" ( ישעיה נח , יג ) , ומכך למדו חכמים לאסר דּ ברים שונים בשבת , כדי שלא יראה יום ה שּׁ בת כיום חל . חכמים למדו שלשה אסורים מהפסוק : א ) " ממצוא חפצך " – האסור לעסק בשבת בענינים הנוגעים לממונו של האדם . ב ) " מע שׂ ות דּ רכיך " – האסור לרוץ בשבת . ג ) " ודבר דּ בר " – האסור לדבר בשבת בעניני מסחר ושאר עסקיו של חל . להלן יתבארו פרטי דּ ינים אלו . ( סעיף א ) " ממצוא חפצך " – עשית חפציו בשבת א . אסור לאדם להתעסק בחפציו ( = עסוקיו ) בשבת אפלו אינו עו שׂ ה מלאכה , מפני שנאמר " וכבדתו ממצוא חפצך " , ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שחפציו אסורים אפלו כשאינו עו שׂ ה מלאכה . ( סעיף ב ) ב . אסור לאדם לעין ( = לב דּ ק ) בנכסיו ( = ברכוש שלו ) מה הם צריכים למחר , אם נכר ( = נראה ) ה דּ בר שמתכון לכך . וכן אסור לטיל בעיר כדי למצא כלים , בגדים או דּ ירה ל שׂ כר לאחר ה שּׁ בת , אם נכר שהולך בשביל כך . אבל ללכת רק בכדי ...  אל הספר
רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק