א . אם הניח בערב שבת בכונה דּ בר מקצה על גבי כלי המתר בטלטול , והיה בדעתו שיהא מנח שם בזמן כניסת ה שּׁ בת – נע שׂ ה כלי ההתר ' בסיס לדבר האסור ' . ואפלו אם נ טּ ל ( = נלקח ) המקצה מ שּׁ ם ביום ה שּׁ בת , מכל מקום , כל שהמקצה היה מנח על הכלי בבין ה שּׁ משות ( = ה זּ מןשמ שּׁ קיעת החמה עד צאת הכוכבים , שהוא כ 20 דּקּ ות בימי ניסן ותשרי ) – נע שׂ ה הכלי בסיס ל דּ בר האסור , ואסור לטלטלו גם אחר כך בכל ה שּׁ בת , אפלו לצרך גופו ולצרך מקומו . ( סעיף א ) בסיס לאסור ולהתר ב . כלי שהיה מנח עליו בכניסת ה שּׁ בת דּ בר מקצה וגם דּ בר המתר בטלטול – נע שׂ ה הכלי ' בסיס לאסור ולהתר ' , ודינו , שאם ה דּ בר המתר חשוב לו יותר מה דּ בר האסור – מתר לטלטל את הבסיס , אך אם ה דּ בר האסור חשוב לו יותר – אסור לטלטל . ( סעיף ב ) ג . שלחן שבת שמנחים עליו הנרות ש דּ ולקים בזמן כניסת ה שּׁ בת – נע שׂ ה בסיס לדבר האסור , ואסור בטלטול . לכן , טוב להניח על ה שּׁ לחן את החלות קדם בין ה שּׁ משות , כדי שה שּׁ לחן יהא ' בסיס לאסור ( = לנרות ) וגם בסיס להתר ( = לחלות ) ' ואז יהיה מתר בטלטול ( לאחר שהנרות יהיו כבויים ) . ( סעיף ב ) מנהג ה סּ פרדים : אםע שׂ התנא...  אל הספר
רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק