יד . אם יש דּ בר מסכן שעלול לה זּ יק באמצע רשות הרבים – התירו לטלטלו באפן שמעבירו בכל פעם פחות מארבע אמות , עד שיסלקנו לשולי רשות הרבים . ובכרמלית ( שאסור ה טּ לטול ב הּ הוא מגזרת חכמים ) התירו אפלו לטלטלו כרגיל , מפני שבמקום שיש חשש לנזק הרבים לא גזרו . טו . אסור ל שׂ את ילד ברשות הרבים או בכרמלית , ואפלו ילד גדול שיכול לילך ברגליו לב דּ ו . ( סימן פב , סעיף י ) דברי אדמו " ר הזקן : הנו שׂ א אדם קשור או אדם חולה שאינו יכול לילך – חיב ( כפרה , כעובר על אסור דּ אוריתא ) , מפני שאינם נו שׂ אים את עצמם כלל . ואף אדם שיכול לילך ברגליו לב דּ ו , ואפשר לומר שהוא נו שׂ א את עצמו – הרי מ דּ רבנן אסור ל שּׂ א אותו , וצריך להזהיר לרבים ש טּ ועים בזה . טז . נהגו לשלח גוי בשבת להביא שתיה או שאר דּ בר לצרך שבת , במקום שאסור ה טּ לטול בו אינו אלא מ דּ רבנן . ואין להתיר אלא בשעת ה דּ חק . ( סימן צ , סעיף יז ) דברי אדמו " ר הזקן : להביא דּ ברים שהם צרך ה שּׁ בת דּ רך כרמלית , שאסור הּ אינו אלא מ דּ ברי סופרים – נהגו להתיר על ידי גוי לצרך מצוה . אך אין להקל אלא בדברים ה צּ ריכים בשבת צרך גמור , שאם הם חסרים נחשב ה דּ בר כדחק קצת...  אל הספר
רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק