מקור המלאכה אב ה מּ לאכה : ב שּׁ ול הוא מאבות מלאכה , שכן במשכן היו מב שּׁ לים את הסממנים על מנת להפיק מהם את ה צּ בע הנדרש . ולא ב שּׁ ול במים בלבד , אלא אף טגון ואפיה וצליה הם בכלל ב שּׁ ול . וכשם שאסור לב שּׁ ל באור ( באש ) , כך אסור מן התורה לב שּׁ ל בתולדת האור , כגון לב שּׁ ל ביצה על ברזל לוהט שחמם באש . תּוֹ לדה : המרכך דּ בר קשה באור , כגון המתיך אחד ממיני המתכות . וכן המקשה דּ בר רך – כגון המניח כלי אדמה באור עד שנע שׂ ה כלי חרס – חיב מ שּׁ ום מב שּׁ ל . מדיני מלאכת המבשל השהית תבשיל מערב שבת [ על אש ] א . צריכים להשגיח להסיר את התבשילים מן האש קדם שבת . ( סימן עב , סעיף יז ) דברי אדמו " ר הזקן : אסור לתן [ = להניח ] על הכירה [ = על תנור גחלים ] מבעוד יום [ = לפני שבת ] תבשיל שלא נתב שּׁ ל עדין , להשהותו עליה לצרך הלילה או למחר , שמא יחתה [ = ינער וילבה ] בגחלים בשבת כדי לזרז את גמר הב שּׁ ול . ואם הכירה היא גרופה , דּ הינו שגרף ממנה כל הגחלים לחוץ , מתר לתן עליה תבשיל מבעוד יום . וכן אם היא קטומה , דּ הינו שהגחלים מכסים באפר – מתר לתן עליה תבשיל מבעוד יום , כי האפר מהוה ' הכר ' המזכיר לאדם שלא יחתה בשבת . ...  אל הספר
רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק