חובת הטבילה א . כלי סעודה שי צּ רו על ידי גוי , או שי צּ רו על ידי יהודי אך נקנו מגוי , צריך להטבילם בים , במעין או במקוה כשר . ב . ההג דּ רה של ' כלי סעודה ' היא : כלים לאכילה ושתיה ; כלים לאחסון מצרכים ; כלי ב שּׁ ול , טגון , אפיה והכנת צרכי סעודה . ג . אין הב דּ ל בין כלים ישנים או חדשים , ואין הב דּ ל אם ה שּׁ מוש בהם הוא לחם או לצונן . ד . חובת הטבלת הכלים היא רק בכלים המי צּ רים ממתכת , מ זּ כוכית , או מחרס מצפה במתכת או בזכוכית ( כגון כלי פורצלן ) . [ ויש מחמירים אף בכלי פלסטיק ] . אבל כלי עץ , עצם , אבן , או חרס שאינו מצפה – פטורים מ טּ בילה . ה . כלים שנועדו לשמוש חד - פעמי , ובדעתו להשליכם לאחר ה שּׁ מוש , אינם צריכים טבילה . ו . ה קּ ונה דּ ברי מאכל בקפסאות , צנצנות ובקבוקים מתוצרת חוץ לארץ , אסור לו להשתמש בהם לשמוש חוזר – כלומר , להכניס בהם מאכל אחר עד שיטבילם ( ללא ברכה ) . אך מתר לו להשתמש בהם כל עוד המאכל המקורי נמצא בתוכם ( כדין שמוש חד - פעמי , כנזכר לעיל בסעיף ה ) . ז . מי ש קּ נה או קבל במתנה מגוי או מיהודי כלי החיב טבילה , ורוצה להשתמש בו לצרכי סעודה , חיב להטבילו קדם בברכה . ח . מ...  אל הספר
רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק