|
|
עמוד:471
והיו גם שאלות של דקדוק - האם לנהוג רק לפי המקרא או גם לפי לשון חז " ל ? היו שאלות של כתיב - חסר או מלא ) ושל "מותר ואסור" בתקינות הלשון . גם אם חלק מהן נפתרו במוסדות הלשון , לא תמיד אומצו הפתרונות על ידי הדוברים . זאת אולי ההוכחה הניצחת לכך , שהעברית הפכה להיות לשון חיה , שמתפתחת ומשתנה , כמו כל לשון חיה אחרת , בעיקר מכוח עצמה ומכוח הדוברים בה ולא מכוח ההחלטות של מוסדות כלשהם . ההתפתחות העצמאית הזאת ניכרה היטב בלשונם של הילדים , שהיו הדוברים הילידים הראשונים של השפה ואשר רכשו את העברית , כפי שכל ילד בכל שפה רוכש אותה : בדרך של הכללת חוקי הלשון , כפי שהילד קולט אותם אינטואיטיבית מתוך הלשון שהוא חשוף לה . למשל , הילדים אימצו את המילה הארמית אבא ( במלעיל (! ולא אב המקראית , ובריבוי ילדים רבים אומרים : אבאים , כשם שיוצרים בדרך כלל את הריבוי בזכר , ולא ; אבות ( המקראית . ( באותו עניין - גולש » ם בחדר בךיהודה רוצים לבקר בחדר העבודה של בן יהודה ! אתר האינטרנט של האקדמיה ללשון העברית מקדיש מדור שלם לאליעזר בףיהודה , ובו סיפור חייו ופועלו של מחיה הלשון העברית . תוכלו למצוא במדורים אחרים מונחים שחידשה האקדמיה , ואף תוכלו להציע מונחים חדשים . כתובת האתת http : // sites . huji . ac . il / ivrit / ivrit . html 4 . 1 מאפייני העברית החדשה במלחמת השפות העברית ניצחה בסופו של דבר , והיום השימוש בה הוא עובדה שאינה ניתנת לערעור . את מאפייני העברית בת-זמננו אתם מכירים היטב , ואף למדתם אותם בספר כולו . כמה מן המאפיינים של העברית החדשה בהשוואה לתקופות קודמות : בתחום ההגה - לאיזו עברית ההגייה שלנו דומה ? האם היא דומה לתקופה קודמת כלשהי ? ההטעמה בימינו היא ספרדית , יש הגייה "מזרחית" השומרת על עיצורי הגרון , אבל רבים אינם מבחינים בדיבור בין אבד / עבד , מחר TY T / מכר , ואפילו '' - בין הנחה : 1 1 / אנחה . TT : יש רמזים , שכבר בלשון חז"ל התערערה הגייתם של העיצורים הגרוניים במידה כלשהי ( ראו עמ' . ( 460 השווא הנע מסמן במסורת הספרדית תנועה חטופה - תנועה כלשהי . קראו את המילים הבאות : שמירה , לביבה , נתינה , בךייןה , מכירה , צריכה , כתיבה . חשבו על הגיית העיצור הראשון : האם הוא מלווה בתנועה כלשהי בכל המילים או רק בחלק מהן ? באילו ? בדוגמות אלה אפשר לראות שבעברית בת-ימינו יש תופעות רבות בתחום ההגה , שהתפתחו ואולי עדיין מתפתחות בכיוונים , שאינם תואמים באופן מלא מסורת כלשהי . יש הבדלים רבים בין ההגייה שלנו לבין ההגייה בתקופות לשון קודמות . אבל הבדלים בהגייה היו קיימים גם בין התקופות השונות שלפני העברית בת-זמננו , ושינויים בהגייה מתרחשים בכל שפה . בתחום הצורות - העברית בת זמננו ירשה בעיקר את דקדוק המקרא , אך יש בה גם תופעות של תקופות אחרות . למשל , בנטיית הפועל ויתרנו על צורות הנקבה המסתיימות בסופית -נה ( הן ? כתבו במקום הן תכתבנה , ( וכן איננו משתמשים הרבה בכינויים החבורים כמו במקרא . אנו מעדיפים צורות , כגוף הבית שלי , הכתובת שלי , על פני הצורות : ביתי , כתובתי . בכך אימצנו דווקא את דרך לשון חז"ל . הגזירה הקווית הולכת ומתרחבת ביצירת שמות בימינו , ואין בכך דמיון למצב בלשון המקרא , ששם דווקא הגזירה המסורגת ( שורש ומשקל ) הייתה השלטת . בלשון ימינו יש תפוצה גדולה של שמות תואר בעלי הסופית -םי ושל שמות עצם מופשטים בעלי הסופית -ות . ראשיתה של תופעה זו דווקא בעברית של ימי הביניים . כמו-כן נוצרים שמות רבים מצירוף של שני בסיסים או יותר , ותופעה זאת מצויה דווקא בלשון ההשכלה . שוואים , ראו עמ' . 244 גזירה קווית , ראו עמ' . 202
|
|