|
|
עמוד:20
עֹמֶר הִתְיַשֵׁב עַל הַשָׁטִיחַ לְיַד לָאקִי וְהִתְחִיל לְלַטֵף אוֹתוֹ . הַפַּרְוָה שֶׁל לָאקִי הָיְתָה נְעִימָה - נְעִימָה, הָעֵינַיִם שֶׁלוֹ הָיוּ חוּמוֹת וַחֲכָמוֹת . כֶּלֶב כָּזֶה אֲנִי רוֹצֶה, חָשַׁב עֹמֶר, כָּזֶה בְּדִיוּק ! אִשָׁה צְעִירָה הִתְקָרְבָה אֶל עֹמֶר בְּחִיוּךְ . "אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָה אוֹהֵב כְּלָבִים," הִיא אָמְרָה . "נָכוֹן ! " אָמַר עֹמֶר בְּהִתְלַהֲבוּת . "רוֹאִים," אָמְרָה הָאִשָׁה, "לָאקִי מְאוֹד נֶהֱנֶה מֵהַלִטוּפִים שֶׁלְךָ ! " לָאקִי נִשְׁכַּב עַל הַשָׁטִיחַ וְעָצַם אֶת עֵינָיו בַּהֲנָאָה . "זֶה הַכֶּלֶב שֶׁלָךְ ? " שָׁאַל עֹמֶר . הָאִשָׁה סִפְּרָה שֶׁקוֹרְאִים לָה יָעֵל . הִיא כַּלְבָנִית, וְהִיא בָּאָה לַסִפְרִיָה בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי עִם לָאקִי . "הוּא אוֹהֵב לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִים," אָמְרָה . "וְהוּא מֵבִין ? " הִתְפַּלֵא עֹמֶר . "אֲנִי לֹא יוֹדַעַת," חִיְכָה יָעֵל, "תְנַסֶה וְאוּלַי תְגַלֶה…" עֹמֶר בָּחַר סֵפֶר שֶׁכָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָה דִבְּרוּ עָלָיו, הִתְיַשֵׁב לְיַד לָאקִי וְהִתְחִיל לִקְרֹא בְּקוֹל שָׁקֵט . בַּהַתְחָלָה הוּא הִתְרַגֵשׁ מְאוֹד וְהַמִלִים הִתְבַּלְבְּלוּ לוֹ, כְּמוֹ תָמִיד . הוּא הִבִּיט סְבִיבוֹ וּבָדַק אִם מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵעַ אֶת הַשְׁגִיאוֹת שֶׁלוֹ, אֲבָל לְאַט לְאַט הוּא נִרְגַע . אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אוֹתוֹ חוּץ מִלָאקִי, וּלְלָאקִי לֹא הָיָה אִכְפַּת אִם עֹמֶר מִתְבַּלְבֵּל . לָאקִי הִנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הָרֶגֶל שֶׁל עֹמֶר וּמִדֵי פַּעַם חָבַט בִּזְנָבוֹ בַּשָׁטִיחַ, כְּאִלוּ כְּדֵי לְהַגִיד - כָּל הַכָּבוֹד, עֹמֶר ! מִפַּעַם לְפַעַם הוּא הֵרִים אֶת הָרֹאשׁ וְהִסְתַכֵּל בְּעֹמֶר, וְעֹמֶר הֶחֱזִיר לוֹ מַבָּט, לִטֵף אוֹתוֹ וְחִיֵךְ . 20
|
|