|
|
עמוד:29
עַל הַדֶלֶת הָיָה שֶׁלֶט מַבְרִיק : רֹאשׁ הָעִיר . בְּאוֹתוֹ רֶגַע יָצָא מֵהַחֶדֶר אִישׁ גָבוֹהַ בִּצְעָדִים מְהִירִים . ״אָדוֹן רֹאשׁ הָעִיר ? ״ קָרְאָה נוֹעָה בְּקוֹל . ״אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתְךָ ? ״ הָאִישׁ הִסְתוֹבֵב אֶל נוֹעָה, הִבִּיט בַּשָׁעוֹן שֶׁלוֹ וְאָמַר : ״תָמִיד חָשׁוּב לְהַקְשִׁיב לִילָדִים . מָה רָצִית לְהַגִיד לִי ? ״ ״אֲנִי נוֹעָה, וְרַק אֶתְמוֹל בָּאתִי לָגוּר בָּעִיר שֶׁלְךָ,״ אָמְרָה נוֹעָה . ״לְדַעְתִי הִיא קְצָת מְשַׁעֲמֶמֶת . . . כָּל הַבָּתִים נִרְאִים אוֹתוֹ הַדָבָר, לָעֵצִים חָתְכוּ אֶת הָעֲנָפִים וְאִי אֶפְשָׁר לְטַפֵּס עֲלֵיהֶם . כְּדַאי שֶׁיִהְיֶה יוֹתֵר כֵּיף בָּעִיר הַזֹאת, לֹא ? ״ רֹאשׁ הָעִיר נִרְאָה מְבֻלְבָּל . ״אֲבָל גַנֵי אוֹר הִיא עִיר נֶהְדֶרֶת ! כָּל הַתוֹשָׁבִים שֶׁלָנוּ שְׂבֵעֵי רָצוֹן ! ״ 29
|
|