|
|
עמוד:57
בְּעוֹד הוּא בּוֹכֶה בִּבְכִי חֲרִישִׁי, חוֹשֵׁב עַל אִמָא וְעַל הַיַעַר שֶׁעָזַב, לְפֶתַע מִבֵּין קוֹרוֹת הָעֵץ מֵהַחֶדֶר הַסָמוּךְ הִשְׁתַחֵל לוֹ לְאַט - לְאַט וּבִזְהִירוּת חֵדֶק . וְהַחֵדֶק הִתְקָרֵב אֵלָיו וְלִטֵף אוֹתוֹ, מִלְמַעְלָה לְמַטָה וְשׁוּב מִלְמַטָה לְמַעְלָה, וְקוֹל עָמוּם מֵעֵבֶר לַקִיר לָחַשׁ בְּפִּילִית, שֶׁכֵּן זוֹ שְׂפָתָם שֶׁל הַפִּילִים, "בָּרוּךְ הַבָּא לַגַנוֹן שֶׁלָנוּ, שִׁימְבָּה, לֵיל מְנוּחָה וַחֲלוֹמוֹת פָּז . " וְכָךְ לִטֵף אוֹתוֹ הַחֵדֶק, עַד שֶׁנִרְדַם . מתוך : להציל את שימבה : סיפור אמיתי , הוצאת כנרת, זמורה - ביתן, 2008 בְּהַתְחָלַת הַסִפּוּר כָּתוּב שֶׁשִׁימְבָּה קִבֵּל כָּל מָה שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ מֵאִמָא שֶׁלוֹ וּמֵהַמִשְׁפָּחָה שֶׁלוֹ . הַשְׁלִימוּ . כְּשֶׁשִׁימְבָּה הָיָה רָעֵב - כְּשֶׁשִׁימְבָּה נִבְהַל מִמַשֶׁהוּ - כְּשֶׁשִׁימְבָּה רָצָה לְהִסְתַתֵר מֵהַשֶׁמֶשׁ הַחֲזָקָה - יוֹם אֶחָד שִׁימְבָּה נִשְׁאַר לְבַד, בְּלִי אַף אֶחָד . מָה קָרָה ? אֵיךְ דַפְנָה יָדְעָה מָה לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁהִיא רָאֲתָה אֶת שִׁימְבָּה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה ? 1 2 3 57
|
|