|
|
עמוד:55
עִם עֲלוֹת הַשַׁחַר הוּא נִסָה לְהָעִיר אֶת אִמָא שֶׁלוֹ . הִיא הָיְתָה פִּילָה גְדוֹלָה מְאוֹד, וְהוּא הָלַךְ סָבִיב סָבִיב לָה וְדָחַק בָּה, טִפֵּס עָלֶיהָ וְעִם הַחֵדֶק הַתִינוֹקִי שֶׁלוֹ לִטֵף אוֹתָה עוֹד וָעוֹד, אוּלָם אִמָא לֹא הִתְעוֹרְרָה . וְאָז הוּא הֵבִין שֶׁאִמָא עָזְבָה וּכְבָר נִמְצֵאת בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁל הַפִּילִים . כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה לְצִדוֹ, שָׁמְרָה עָלָיו אִמָא חָזָק - חָזָק וְהִבְטִיחָה לוֹ שֶׁיוֹם אֶחָד הוּא יִהְיֶה פִּיל גָדוֹל וְחָסוֹן וְאָז כְּבָר יוּכַל לִשְׁמֹר עַל עַצְמוֹ . אֲבָל עַכְשָׁו הוּא עוֹד הָיָה פִּילְפִּילוֹן כָּזֶה קָטָן, וְהוּא לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת . הוּא יָשַׁב לְיַד אִמָא וּבָכָה . וְהִנֵה לְפֶתַע שָׁמַע קוֹלוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים . מַהֵר - מַהֵר הוּא בָּרַח עָמֹק לְתוֹךְ הַיַעַר וְהִתְחַבֵּא מִתַחַת לְעֵץ גָדוֹל וּרְחַב צַמֶרֶת כְּמוֹ מִטְרִיָה . וְאָז מִתוֹךְ הַסְבַךְ יָצְאָה וְהִתְקָרְבָה אֵלָיו יַלְדָה קְטַנָה . הָיוּ לָה תַלְתַלִים שְׁחֹרִים שֶׁגָלְשׁוּ עַד לִכְתֵפֶיהָ, עֵינֶיהָ הָיוּ שְׁחֹרוֹת וּגְדוֹלוֹת, וְהִיא חָבְשָׁה כּוֹבַע גָדוֹל . שִׁימְבָּה נִבְהַל מְאוֹד וּלְרֶגַע אֲפִלוּ חָשַׁב לָקוּם וְלִבְרֹחַ, אֲבָל כְּבָר לֹא הָיָה לוֹ כּוֹחַ . הַיַלְדָה נִגְשָׁה אֵלָיו, וְהָיוּ לָה חִיוּךְ מָתוֹק וְגֻמוֹת חֵן בִּשְׁתֵי לְחָיֶיהָ . הִיא הִתְיַשְׁבָה לְצִדוֹ, לִטְפָה אֶת רֹאשׁוֹ בַּעֲדִינוּת וְאָמְרָה לוֹ, "אַל תִפְחַד, פִּילְפִּילוֹן חָמוּד, קוֹרְאִים לִי דַפְנָה, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיךָ . " הַמַגָע שֶׁלָה הָיָה כֹּה רַךְ וּמְנַחֵם, ושִׁימְבָּה הַקָטָן הוֹשִׁיט לָה אֶת הַחֵדֶק שֶׁלוֹ - כִּי כָּךְ הַפִּילִים אוֹמְרִים שָׁלוֹם - וְהִיא נָטְלָה אוֹתוֹ בְּיָדָה וְנָשְׁפָה לְתוֹכוֹ . זֶה הָיָה אוֹת שֶׁל חֲבֵרוּת . 55
|
|