|
|
עמוד:24
עַד אֶתְמוֹל נוֹעָה וְאִמָא גָרוּ בַּמוֹשָׁב . בֶּחָצֵר הַגְדוֹלָה סְבִיב הַבַּיִת צָמְחוּ עֵצִים גְדוֹלִים, שֶׁמִשְׁתַלְשְׁלִים מֵהֶם נַדְנֵדוֹת וַחֲבָלִים לְטִפּוּס . בֶּחָצֵר הַזֹאת אֶפְשָׁר לְשַׂחֵק יוֹם שָׁלֵם ! אֲבָל אֶתְמוֹל נוֹעָה וְאִמָא עָבְרוּ לְדִירָה חֲדָשָׁה בָּעִיר . מֵחַלוֹן הַמְכוֹנִית נוֹעָה רָאֲתָה רַק בִּנְיָנִים מְרֻבָּעִים, לְבָנִים, שֶׁכֻּלָם דוֹמִים . ״הִגַעְנוּ,״ אָמְרָה אִמָא וְהֶחְנְתָה אֶת הַמְכוֹנִית . הֵן עָלוּ בַּמַעֲלִית לְקוֹמָה חָמֵשׁ וְנִכְנְסוּ לַדִירָה . נוֹעָה מָצְאָה אֶת הַחֶדֶר שֶׁלָה וּמִיָד נִגְשָׁה לַחַלוֹן . גַג אָפֹר, וְעוֹד גַג אָפֹר, וְעוֹד אֶחָד . אֵיזוֹ עִיר מְשַׁעֲמֶמֶת . . . אֲנִי לֹא רוֹצָה לָגוּר כָּאן, חָשְׁבָה נוֹעָה, אֲבָל מָה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת ? לְמָחֳרָת, בַּדֶרֶךְ מִבֵּית הַסֵפֶר, נוֹעָה נִכְנְסָה לַבִּנְיָן שֶׁכָּתוּב עָלָיו ״עִירִיַת גַנֵי אוֹר״ . הִיא פָּסְעָה בַּמִסְדְרוֹן עַד שֶׁהִגִיעָה לְדֶלֶת גְדוֹלָה . הָעִיר הֲכִי מַגְנִיבָה בָּע וֹלָם מֵאֵת יוֹאָב בָּרוּךְ 24
|
|