בעברית יש גם משפטים שהנשוא שלהם לא-פועלי. משפטים כאלה הם משפטים שמניים. דגמי המשפט השמני הנשוא במשפט השמני יכול להופיע בכמה דגמים: נשוא נשוא נשוא הספר מעניין. / נעמי מוכשרת מאוד. / החתול הזה היה זריז ביותר. נשוא נשוא נשוא העובדים כאן סטודנטים. / זאת המנכ"לית. / הטלוויזיה היא התחליף לקולנוע. / נשוא התגובה על פיטורי העובדים - כותרות בעיתונים. כאשר אחד מהצירופים מיודע והאחר - לא מיודע, הצירוף המיודע הוא הנושא, והלא מיודע - נשוא. כאשר שני הצירופים מיודעים, הראשון מביניהם הוא הנושא. נושא נשוא דוגמה: החיים הם במה. נשוא נשוא נשוא הכלים בכיור. / הספר הוא של גיל. / הטקס יהיה במגרש הכדורגל. / נשוא הישיבה ביום חמישי. נשוא נשוא נשוא כולנו יחד. / הישיבה מחר. / הכדור שם. נשוא נשוא אין לי רגע פנוי. / האם יש מספיק זמן? במשפטים אלה המילים יש/אין מציינות קיום או שייכות. נשוא נשוא נשוא נשוא צריך לקום מוקדם. / אסור לגלות. / מוטב לא להתאמץ. / כדאי לחסל את המפגע. במשפטים שיש בהם שם פועל, הנשוא יכול להיות מילים, כגון: אסור, מותר, צריך, כדאי, רצוי, אפשר, ניתן, טוב. שם הפועל הוא הנושא. בחלק מן המשפטים השמניים ...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית